מי זאת?

סיפורי האנגרית 15/01/2013 591 צפיות 3 תגובות

כל יום
אני בבית הספר,
יושבת בכיתה ולומדת,
עד שיוצא לי עשן.
לידי יש איזו מטומטמת עם פלאפון,
מלפניי- בנים מטומטמים.
מאחוריי יש כמה חננות כמוני
ולצדי יש כמה
שהם לא חברים.
למה לא נותנים לי הזדמנות?
למה אני לא משלבת עם כולם?
עשיתי משהו רע?
אתם מציקים לי סתם כי אני שמנה?
כי אני חכמה?
כי אני יושבת בכיתה ומסבירה למורים
מהו השורש הריבועי של שלושים?
כי אני מנקה את הכיתה אחרי כל יום?
כי אני מרימה כיסא בניגוד לכולם?
כי אני לא אוהבת להקה מסויימת?
כי אני בחיים לא משתלבת?
אז תעזרו לי, אידיוטים,
אתם לא רואים שאני בוכה?
כי יום בבית,
אני נשארת עצובה.
בערב שוטפת כלים,
בבוקר מאכילה את החתולים,
עוזרת לאחי הקטן עם הצרכים המיוחדים?
עוזרת לאבא להעמיס ארגזים?
מתמודדת עם העוני ההולך וגובר?
אני רק ילדה,
עם הרבה מעמס על גבה….


תגובות (3)

אני יושעת שהכול קשה ואני עוברת את אותו הדבר
אבא שלי לא עובד ואמא שלי לא מקבלת הרבה כסף
ואני באמת שרוצה לעזור לך ואני אומרת את זה לפי החרם שיש עלי ועל כול השמועות עלי
את לא תריכה להיות חברה שלהם הם סתם אנשים שעם לא שמים לב אלייך או לכישרון שלך אז הם מטומטמים לגמרי 3>
ועם את רוצה לרכוב חברים אז תמצאי מישהו
החבורת חננות יכולים להיות החברים הכי טובים שלך… אפילו עם הם לא מקובלים
תאמיני לי חודש אחד אני בקבוצה יחד על שלושה ילדיות חושב אחרי
יש לנו כבר עוד עשר אז אל תתיאשי!!!
ועם את רוצה לדבר עם מישהו אני תמיד כאן!!

15/01/2013 10:38

יודעת *
צריכה**
לרכוש***
עם****
ילדות*****

15/01/2013 10:39

תראי יובלות.. זה לא עליי זה על מישהי מהכיתה..
אבל אני אגיד לה הכל
אני בטוחה שזה יעודד ואתה ;)))

17/01/2013 10:14
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך