מים עצובים
רק אדם, בעץ ודעה ושלכת
בעטפו את חיוו, כשלבן מסתכל לעברו
עת קציר, כך ייבהל בפני עצמו
אוסף מחטים, כמו מחקים, שישכיחו
התנגדות כוחנית, שאלה רוחנית
מחביא מעצמו את שאין להשיג
טובל בספק, ספק טובל
ובמקווה המים, מים מקווים
שיכנס ויישטף, שירחף בנוזל
יגידו במילותיו את לילותיו וימיו
מים צמאים לידע, שואלים וזולגים
על שפת עיניים יעמדו, מלאות בעצמן
מים של נפש, יחכו בזגוגית
מעיינות יפרצו מתהומות נשייה
נאהב עד שנאבד, נאבד עד שנאהב
שלום או להתראות, לתמיד.
תגובות (3)
מאוד יפה. אתה כותב מדהים
הכתיבה יפה מאוד.
אם להיות כנה, בזמן הקריאה הרגשתי קצת כאילו אני טובעת. התקשיתי מאד להבין מזה משהו. יותר מידי מטאפורות שהתבלבלו לי… אבל יכול להיות שזו רק התחושה שלי. בכל מקרה, אשמח לקרוא את הפרשנות שלך, אם תוכל(:
זה מספר על אדם, כל אדם
בסוף חיוו..ואיך הוא מתמודד.
המים הם קבר שמחזיר אותך אל הרחם
וגם, הם דמעות על אובדן..כל אובדן.
תחושת הטביעה היא מה שניסיתי להשיג פה ברמה מסוימת, זה עמוס ודחוס בדימויים ובמטפורות..והסיבה היא בעיקר שזה ניסיון עקר לתאר משהו שאין לי כל תחושת ניסיון בו וגם לא תהיה לי עד אשר אחווה אותה בעצמי..ובשלב הזה אוכל להסביר אותה רק לעצמי.
הבית הראשון מדבר על אדם בפוגשו עם קץ
הבית השני מדבר על זרם החיים ואם תרצי נהר הסקיטס מהמיתולוגיה..
הבית השלישי מדבר בעיקר על אלו הנשארו מאחור..
וזה פרשנות כללית..של פחות או יותר.
אגב, תודה דניאל
ותודה גם לך אורורה.
:)