מילים על העור

הילדה חורטת מילים על העור,
ואז מסתירה אותם בבגדיה.
שתוק, אל תגיד מילה,
ראשה מתפוצץ ממילים חסרי משמעות.
אל תגיד לה ששווה לחיות,
אל תגיד לה שהיא יפה,
אל תגיד, רק תשתוק.
היא לא מאמינה לאף מילה.
כל מה שהיא מאמינה, חרוט על עורה,
בקווים אדומים.
מר כאב, נעים להכיר.
רק תבכה איתה ותחייך,
תבכה ותצחק,
תבכה ותרד על אחרים.
תחייך ככה שלא יחשבו בכלל על הסיכוי,
שיש לך מילים על העור.
תצחק, אתה לא חלש,
הם לא יכולים לראות אותך בוכה.
רואה? זה כל מה שהיא מרגישה,
וזה כל נסיונה להישאר בחיים.
תשקר, אתה בסדר, אין דבר כזה לא בסדר,
אתה לא טוב בהסברים.
תשקר, משום שאם אי פעם וישמעו את ההסברים שלך,
אתה תוגדר כ'משוגע'.
ככה קורא לכל מי שההסברים שלו,
לא תואמים למה ש'רגיל', 'נורמלי'.
אל תנסה להבין מה זה נורמלי, או רגיל,
הראש שלך יתפוצץ ממילים חסרי משמעות.
ואם אתה באמת, אבל באמת מרגיש שמח,
בנפש, בנשמה, בלב ובמוח,
תחזיק בזה, השמחה בורחת מהר כמו הזמן.
עד אז, תשתוק.