מטפטף

הבית כבר שקט, כולם ישנים.
ורק אני מול המקלדת, מטפטף.
שוב.
עברו כבר חודשיים ויומיים, אבל שום דבר לא זז,
הפצע לא הגליד
הוא רק ממשיך לבעור בתוכי, מאיים להשתלט.
אתה לא תחזור.
שוב העיניים מיטשטשות, שוב דמעה נופלת לרצפה,
טיף
טף.
כמו שאתה נפלת.
500 מטר ממני.
באותו שישי בערב ארור
כשפגע בך טיל נ"ט בדרך למנהרה, או יותר נכון לידך ומוטט את כל המערכות בגוף שלך,
ועל הדרך גם את שלי.
ואני מנסה לחזור לחיות מאז
מסיבות, זיונים, סמים
וכלום
לא
עוזר.
אתה שם. בטוב וברע איתי.
עזבתי את החיילים שלי כי לא יכולתי יותר להיות ליד נשק. כי פחדתי מעצמי.
ועכשיו אני ג'ובניק ויש לי עבודה ומנוי לחדר כושר וזמן פנוי
וכלום
לא
עוזר.
אתה שם. בטוב וברע איתי.