מחיקה
אני מסתכלת על הדף שמולי,
מלא שנאה וגעגועים הביתה,
אני מעבירה את העט על השורה,
מוחקת אותה מהדף אך לא ממוחי.
אני מסתכלת דרך החלון,
על שמיי הלילה האפורים,
שם עומד לו הירח ומאיר את הכל,
אני רק רוצה שהוא יעלם וככה גם אתה.
אני קמה מהכיסא וסוגרת את הוילון,
מתיישבת על מיטתי ורואה את החושך,
הוא מסביבי שולט עלי אני סוגרת עינים,
וחושבת איך הלכתה לעולמך.
תגובות (2)
וואו! שיר מסתורי אך שובה……. אני קוראת אותו ואומרת: מי שכתב אותו ייודע לכתוב, יודע לבטא את עצמו באופן חופשי, לספר דברם כמו שצריך. אני מאוד אוהבת את הסגנון הזה שנותן לקורא את התחושה הזו שאתה חלק מזה…….
לייק על התגובה מעל.
מסכימה בהחלט