מה שמחזיק אותי בחיים
לב שבור,
גוף רועד,
עיניים אדומות.
זה כל מה שנשאר לי.
וכבר נמאס לי לבכות,
על דברים שבחיים לא יחזרו.
נמאס לי להיכנע לעצב,
אבל אני גם לא יכולה להתנגד לו.
כי בלי הכאב אין לי עוד רגשות להרגיש,
ובלי העצב אני לא יכולה לחיות לתמיד.
עצב,
דמעות,
כאב שלא נפסק.
איברים כואבים.
זה מה שמחזיק אותי בחיים.
אני ריקה, כמו גופה שאין בה עוד טעם.
הולכת ברחוב ומרגישה זרה.
אני רוצה להיפטר מהחולשה,
להפסיק ליילל ולא לחוש שוב רחמים עצמיים.
אבל אין לי איך,
כי זה, זה מה שמחזיק אותי בחיים.
אני רוצה להיפטר מחלק ממני.
להפסיק לבכות על מה שכבר אין,
להפסיק להאשים את עצמי בכול.
וסוף סוף להבין,
שהחיים הם לא רק שחור ואפור.
אבל אי אפשר.
כי הכאב והצער, הבכי והשתיקה,
הם הדברים היחידים שנשארו לי.
ובגללם ואיתם אני אחיה לעולם.
תגובות (1)
בס"ד וואו.. כתיבה יפה!! אם זה עליך, תרגישי טוב!! (וגם אם זה לא עליך.. ) אוהבת ❤ לילה טוב:-)