מבטים .
ברחוב , בבית הספר , בכיתה וגם בהפסקה ,
בכל מקום שאילו אפסע ,
תמיד יהיו מבטי שאלה ,
אני לא מבינה את האנשים הללו,
והרי לפני שנה אלי נטפלתם ,
חיי עלי נפלו ,
ואתם המשכתם ,
אני לא רוצה להאמין שזה בא מכוונה רעה ,
אלא רק מסביבה משונה ,
אז קצת השתנתי ,
ו30 קילו איבדתי ,
ועדיין המבטים ממשיכים ,
ובכל זאת לא שמים לב לסובלים,
מה נשאר לי עוד לעשות?
אולי רק לקוות ,
לקוות שעוד שנה זה יגמר ,
ואני אפסיק להתמרמר.
תגובות (4)
מהמם , אהבתי מאוד את התיאורים.
תודה רבה !!❤️
צודקת אחותי! אני מצדיעה לך! אני אשמח שתציצי לסיפור האחרון שהעליתי!
תודה רבה! ובשמחה