לרוץ נגד שטן

האדמה כיסתה את הראש הקירח,
דמו ממזמן כבר התייבש,
עיניו תמיד נשואות אל מזבח,
שבשמיים נמצא, רחוק מכאן.

האדמה מעולם לא הייתה כה סמיכה,
והנשימה מעולם לא הייתה כה קשה,
הכאב כבר נסוג, אבל הוא חזר,
אלוהים, מה החדרת בי? איזהו שד זר?!

הוא מעולם לא יכול היה לעזוב,
אבל להישאר- גורם לראשו לכאוב,
האדמה הקרה כיסתה את מחשבותיו,
משאירה אותו- מת בידיו.
הוא מעולם לא היה כמו חיי,
תמיד הסתובב, לא רצה את חייו,
בסוף כבר אמר- שאין לו שום טעם,
ואז הוא קפץ
אוי להבזק והרעם!

ליד הקבר עברה ילדה קטנה,
פרחים צבעוניים הניחה לה,
דמעות תמימות נפלו על האדמה,
כפנינים יקרותף
בשקט ודממה.

בשקט החל הנער לקום,
הנשימה חזרה,
הולב הרדום- מיד התחיל לדפוק בחוזקה!
הילד הוא חי!
הילד קיים!

אבל כאשר הוא ניסה לעלות,
הזיז אדמה, אלפי טונות,
מחוייך ומלא, חיים ושמח.
מסמיק ובריא, וממש לא קירח,
כאשר הוא פגש באור הצורב,
אחותו צרחה בקול דואב.

פנייה של הילדה,
גרמו לו לבכות,
הוא חזר אל האדמה,
חסר רגשות,
אומלל ועצוב, נשאר אי שם,
מתחת לאדמה, קבור בתוך גומחה.
הילדה עוד מעט תבוא אליי
הילדה כבר תהיה שלי.
היא תפסיק לצרוח, ורק תהנה
תהנה תהנה מחברתי