למי אני אחסר במותי
למי אני אחסר במותי?
אני אוהבת לדמיין
זה קשה, ובלתי נסבל, ומציק
הכאב לא מפסיק, הוא רק מעיק…
במי נגעתי בחיי?
למי גרמתי לחייך?
מה הטעם בחיים
אם אפילו הקרובים – כה רחוקים מִמֵּךְ…
הרי לכל אחד יש מטרה
כל אחד בא לעולם בשביל לחפש יעדים
בשביל לגלות אהבת אמת מהי
בשביל ליצור חיים חדשים…
למי אני אחסר במותי?
מי ישב שעות ליד המצבה
ורק יתפלל שאחזור
יקווה להפיג את הדממה…
את מי מילותי שימחו?
הרי כל מה שאי פעם רציתי לומר
היה רק נכנס מצד אחד
אך לא משאיר אחריו דבר…
הרי לכל אחד יש מטרה
חוץ מאחת שיושבת בפינה
שומעת שירים, מתעלמת מהעולם
אך החיים ממשיכים, והיא נתקעת בעבר…
תגובות (3)
וואו, שיר מאוד חזק.
מבחינת הכתיבה עצמה – היו חרוזים עוצמתיים, סגנון יפה.
מבחינת התוכן, הוא מדהים ברמות אחרות. יש כאן שורות שעשויות מזהב טהור, אני מת על זה, הרעיונות גם מאוד יפים בדרכם המלנכולית, במיוחד אהבתי את "מי ישב שעות ליד המצבה
ורק יתפלל שאחזור
יקווה להפיג את הדממה…", ממש מילים בסלע.
אל תפסיקי לכתוב! :)
יפה מאוד, התחברתי ממש
מקסים ועמוק.
שאלה שבעיני כל אחד צריך לשאול את עצמו מידי פעם.
מן חשבון נפש כזה."במי נגעתי בחיי?" למי עשיתי טוב? ואיך אני יכול לעשות טוב?
כתיבה יפה, התחברתי.