למה ההצגה חייבת להמשיך

זו הייתה מין הרגשה בטוחה,
סמכתי עלייך שתמשיכי בהצגה הזו- שנותנת לי אדמה מוצקה.
כשפתאום נחתה עליי העובדה- שההצגה כבר לא חייבת להמשיך,
האדמה שלרגליי התפרקה למיליוני שברים קטנטנים.

זו הייתה שבועה שותקת בין שתינו-
שאת ממשיכה בסיפור שלך, בזמן ששלי נעלם בשקט.
שאני נותנת לעצמי לגווע, בזמן שאת בורחת ממני כמה שיותר רחוק.
או שזו אני שבורחת ממך?
זו הייתה שבועה שותקת בין שתינו-
שאת כבר בטוחה שזו לא הצגה, כשאני נהינית מהצד.
שאני פשוט אהיה צופה על חייך, כשאת הדמות הראשית בחיי.
או שאני בעצם הדמות הכי שולית בחייך?

אני כבר לא הסתכלתי לך בעיינים מזמן- האם אני זוכרת אותן?
את החיוך שלך אני אזכור לתמיד- אבל האם הצחוק שלך אמיתי?
איך אדע שאת לא משקרת, כשאת מבטיחה לי שהכול יסתדר?
איך אני אדע שההצגה תעלה עוד מופע, כשאין אפילו כרטיסים למכירה?

זו הייתה שבועה שותקת בין שתינו-
שאת ממשיכה בסיפור שלך, בזמן ששלי נעלם בשקט.
שאני נותנת לעצמי לגווע, בזמן שאת בורחת ממני כמה שיותר רחוק.
או שזו אני שבורחת ממך?
זו הייתה שבועה שותקת בין שתינו-
שאת כבר בטוחה שזו לא הצגה, כשאני נהינית מהצד.
שאני פשוט אהיה צופה על חייך, כשאת הדמות הראשית בחיי.
או שאני בעצם הדמות הכי שולית בחייך?

את רואה?! למה שיקרת?!
כול המסיכה שעטית על פנייך, בגללה אדמתי התפרקה!
אני מוצאת את עצמי בחוסר תחושה- למה בך הייתי כול כך תלויה?
תצאי מחיי, בשבילי את חבל תליה.

זו הייתה שבועה שותקת בין שתינו-
שאת ממשיכה בסיפור שלך, בזמן ששלי נעלם בשקט.
שאני נותנת לעצמי לגווע, בזמן שאת בורחת ממני כמה שיותר רחוק.
או שזו אני שבורחת ממך?
זו הייתה שבועה שותקת בין שתינו-
שאת כבר בטוחה שזו לא הצגה, כשאני נהינית מהצד.
שאני פשוט אהיה צופה על חייך, כשאת הדמות הראשית בחיי.
או שאני בעצם הדמות הכי שולית בחייך?
למה אני הדמות הכי שולית בחייך?