למה אסור לי?

כשאתה מסתכל עלייה,
אתה רואה אותה בוכה,
ורק רוצה כבר לבוא ולחבק אותה,
אבל אתה מתרחק, כי אתה יודע שאסור לך.

אתה ממשיך הלאה,
ורואה אותם צוחקים,
אתה מסתכל אחורה,
ולא רואה אף אחד,
ללא ספק, הם צוחקים עלייך.

ואז את יורד שוב למטה במדרגות,
ורואה אותה בוכה שוב,
אבל אתה לא עוצר,
כי.. אסור לי ?

למה באמת אסור לי ?
למי אכפת מה הם חושבים?
הרי לפני שנייה הם צחקו לי בפרצוף.
עם הם עשו את זה אז הם לא באמת חברים שלי,
הם יותר קרובים להיות האויבים שלי.

אז אני חוזר חזרה ומתקרב אלייה,
ושואל אותה מה קרה,
אבל היא מתרחקת,
אומרת שהכול ממש בסדר,
אבל אני יודע שלא,
אני אומר לה שאני רק מנסה לעזור,
והיא שופכת הכול,
היא אומרת לי בדיוק מה עובר עלייה,
וכל מה שאני יכול להגיד זה,
אני מבין אותך,
ולחבק אותה חזק חזק,
לא לעזוב אותה יותר .

ואולי גם מתי שהוא אני יגיד לה את האמת,
את האמת,
האמת,
שאני אוהב אותה.