למד אותי
למד אותי קצת לחייך
השפתיים כבר יבשות
שנים שלא אמרתי תודה
שנים שלא בכיתי
למד אותי קצת לאהוב
אני אבוד בתוך מערבולת
של כאב והנאה
לא ידעתי שכשאגדל
העולם יראה ככה
למד אותי קצת לשמוח
כי איך אוכל
הרי כל יום אני מתאכזב מחדש
על כולם ועליך
על זה שאין בי כוח
למד אותי להיות עבד
לאהבה
לא לתאווה ולא לכבוד
רק להיות נאמן לעצמי
לתינוק שבתוכי
למד אותי כי כבר אין מי שילמד אותי
שהעולם מנוכר ואתה גם
ופתאום הכל משתנה
ואין לי מושג איך הגעתי למצב הזה
שאני כאן
קורא לך
רחם עליי בבקשה ותלמד אותי
איך לחיות בעולם הזה
קצת
תגובות (2)
עופר, שלום.
אהבתי את השיר. אני מקווה שתמצא את התשובות שאתה מחפש. אישית אני מאמין שאתה פונה לכיוון הלא נכון, אבל מי יודע.
אהבתי את המילים. אפשר להרגיש את התחינה שבהם, את הכנות.
יש לך כתיבה נפלאה.
אני חושבת שכולנו לומדים כל יום מחדש עוד קצת על העולם ועל עצמנו.
כן, לפעמים יהיו תקופות (לא רק ימים) שבהם הכל ירגיש רחוק ומנותק מאיתנו עד שקשה למצוא את הדרך, אבל כל דבר קורה מסיבה מסוימת ואולי זה דווקא יחזק אותך.