ללכת
אני זוכרת את היום, אני זוכרת את השעה, איך צעדתי בכפור בשלג הנורא. הייתי קטנה רק בת 9. הלכתי לבד הלכתי בלי אף אחד, בתוך היערות, על הכבישים, וליד כפרים. הרגשתי שאני כלום הרגשתי אפס. על שמלתי היה תפור מגן הדוד הצהוב ועל רגליי לא היה כלום הייתי יחפה. מאז עברו 30 שנה ואני עדיין בוכה על היום ההוא על השעה ההיא
תגובות (2)
ואווו הסיפור נשמע מעניין אבל תפתחי אותו יותר
כדי שהוא יהיה יפה
והייוש את חדשה באתר !!!!
יאיייייייי בהצלחה השמח לקראו עוד סיפורים ויצירות שלך
ובהצלחה באתר
אוהבת שרית =)
זה הקטע שלי אני לא יכולה לכתוב סיפורים ארוכים