ללכת על הקו הדק

אתה הולך,
והולך,
מנסה לשומר על האופטימיות,
למרות שבצדך האחר,
ישנה הפסימיות.

קשה לך לשמור על שיווי משקל,
ולהראות שאתה שמח,
ובאותם רגעים גם להדחיק את
המחשבות שמתרוצצות,
שדוקרות את לבך במחטים דקיקים וארוכים.

נו, תחייך כבר, תפסיק עם זה!
אתה ממלמל לעצמך,
מנסה לשמור על דמך,
שמתנקז לו מהחורים החלולים והכאובים,
שנוצרו מהמחשבות הנוראות הללו,
שגורמות לו להרגיש רע עם עצמו.

אתה גרוע בכול,
לא שווה כלום,
אפילו חצי יחס לא ישוו אלייך,
כי אתה כזה…
כזה שונה.

אתה לא יכול להגיד את כל מה
שאתה עליו חושב בדממה מוחלטת,
כי אתה חושש שלא יבינו,
שיצחקו עלייך,
או יותר גרוע-
פשוט יתעלמו ממך,
כי אתה פשוט לא מעניין אף אחד.

הקו הדק משתבש לו,
מסתלסל, מתרסק,
אתה מרגיש איך עולמך נשבר עלייך,
מתמוטט והורס אותך.

אתה כבר לא צריך להעמיד פניי שמח,
אתה כבר לא צריך להשתלט על המחשבות המטורפות,
אתה כבר לא צריך לעשות כלום.
אין טוב, אין רע,
יש רק לובן מסנוור אך חשוך,
ואתה לא מרגיש כלום.