——ללא כותרת———-
העט אצלי ביד
הנייר מתחת לאפי
הסכין נמצא בצד
מחכה לי.
איך תגיב משפחתי
כאשר תקרא את מכתבי
מה אני אעשה לכולם.
אני מחייכת
צוחקת
אבל אני גם בוכה
עצוב לי
כואב לי
על כל המשפחה
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
לגמור את חיי זה לא פתרון.
הזמן בי מתנכל
נעצר כבר השעון
מתי יגיע היום
שבו יקבע הגורל המר?
מתי יגיע היום
ואני אלך מכאן כבר?
תגובות (1)
שיר מדכא…אבל אהבתי.
אני מקווה שלא תתאבדי או משהו….