לכאורה

כמה שרציתי שתהיי איתי, כמה שחשבתי שאת מתאימה לי, כמה ש… כמה שטעיתי.
כבר עמוק בפנים אני מבין, אבל את המסיכה אני לא מוריד מהפנים.
כבר עוד מעט זה פורץ ומתפרץ ואני ממשיך לחייך ולחייך.
שואלים אותי "מה קורה ?" אני עונה "בסדר".
שואלים איתי "איך האישה איך הילדים?" אני עונה "בסדר".
אבל בעצם.. אני עוד שנייה מתפרק ונמס ומתפוצץ ונשבר ונעלם ונמוג ובתוכי הלב שלי מוג ואני כמו דג הפה נפתח ומה שאני מוציא אלא בועות בלי תוכן בפנים וכל שנייה סטירה מהחיים ואני מוציא סתירות לחיים.. כי הכול אצלי בסדר.
עד עכשיו היה גרוע ואתך הפך נורא כמה שאני שמח לכאורה.