לילית

הילדה המשולחת, נערת שוליים מאושרת
כה ידועה לשמצה, פה וגם שם
מחליקה את משקפי השמש המעוגלים שלה,
אט אט, במורד אפה הסולד,
מישירה מבט חודרני אך חמקמק
היא רק כלנית קטנה ואדמדמה
בשדה רחב כנפיים ויפה עד אין קץ
חושבת שהיא יודעת הכל,
על ההוא וגם על ההם,
אליה לא ניתן לגשת, אפשר רק להסתכל
הילדה יפה אמנם,
אך לא באמת כזו כיפית,
פרועה ומשוחררת בנפשה,
היא בסך הכל עצובה
גוונים של כחול עז צבעו את ליבה
ואת כל שאר הווייתה
כחול כה עמוק וכה תובעני
יכול הוא להתחרות בזה שבאוקיינוס, או בזה שבשמיים,
תלוי מהיכן אתם מביטים בה
הימין אינו דומה לשמאל,
והמזרח שונה לגמרי מהמערב,
לכן – אותה לילית זכאית לחנינה
כי לפני כל זאת, היא הייתה פנינה.