ליורם

נמו 29/04/2015 997 צפיות אין תגובות

הייתם יושבים מחובקים שעות
על המיטה
בכיתם, אמרתם אם, ואם.
30 שנה עברו והיא, עוד לא התחתנה
כי צריך לקיים כשמבטיחים.

ראיתי אותך קמל מיום ליום
כמו פרח שקטפו אותו בגסות
העיגולים מסביב לעיניים של אמא גדלו
והבית התכסה בקדרות

וכל מה שהשארת לנו זו אבן לחבק
וכמה שירים ישנים, שאהבת
והכאב הזה מטייל בגוף , הוא חונק
כל כך הרבה קרה, מאז שעזבת

ובגרתי והבנתי , שהמוות לקח אותך
אבל בחלומות שלי המשכת לחיות.
וכשהכרתי אותו, את הגבר שלי
הבנת שזה הזמן, להרפות

לא, תישאר , זעקתי בכאב
אל תלך ממני שוב.
אבל אתה רק חייכת ונופפת לי
מזמזם בשפתיך שיר עצוב

אבל אני עדיין צריכה אותך
לחשתי לעצמי , מתקשה לנשום
ואבן פשוט קרה מדי
עד היום , עד היום.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך