לבן

בכי תמרורים
מול קברים מרירים

בכי תינוק חמוד כל כך
רך תמים טהור רועש ולבן

מצמרר אל מול המקום הזה
המפחיד כל כך
נוקשה מודע דומם ולבן

אני מסתכלת על שניכם
אני מסתכלת עליו על הנכד שלך
הקטן והאהוב שלא זכה להכיר אותך
ואז מסתכלת עליך דוד אהוב שלי
על היצוג שלך בעולם הזה

ופתאום אני מוצאת חיבור
חיבור קטן
אולי בשבילו אולי בשבילך אולי בשבילי
אולי בשביל שלושתינו
שניכם לבנים
החיים והמוות
שניהם לבנים
איך הכל נשזר ומתחבר
נרקם ונפרם ונרקם חזק יותר
וזה מה שהכי כואב