לא הספקתי,
לא הספקתי לדמיין,להתלונן להתעצבן.לא הספקתי,לקחתי חמש דקות על סטופר והתחלתי לרוץ,ממחשבה למחשבה,לא להתקע באיזו חרטה או התחרטות,לא מאוד איכפת לי זו לחלוטין שטות.
רצתי עד שנגמר לי האוויר,זזתי קדימה בהליכה איטית,משתדלת להמשיך לנשום.ספוילר? זה לא עבד.שלושים ושבע שניות אחר כך הייתי על הרצפה,מדדה,מנסה לעלות בחזרה.לי זה לא עובד
אני לא יודעת לרוץ.אבל אם יהיה לי מספיק זמן אולי אוכל להיות מתכונן כי מישהו הפריע לי כל התוכניות זו המורה לספורט ההזויה,זאתי היא והריצות.מה לא ברור לך? שאלתי באומץ שלא ברור מאיפה יצא מילד חרדתי כמוני. והיא ענתה שאני ילד תמהוני שחייב לגזור כבר את הפוני.כבר לי הלב,הוא חברי הטוב ביותר.הפוני מסתיר את מה שאני לא רוצה לראות,וביחד עם הקפוצ'ון זו הבועה הכי יפה,ובתוכה אפשר שלא לרוץ ובעיקר מותר לישון.
Layla Loren #1
תגובות (0)