לאן את הלכת

בעיניי דמעות ואיך אוכל לראות?
בין כל הזהויות היכן המציאות?
בין זהותך שפוצעת את הדממה,
לבין זהות החושך שמופיע באימה

באוזני צלילים ואיך אוכל לשמוע?
את החיים, כשהשקרים כלפיה?
חלומות שברחו עמה מבלי לפגוע;
אהבה אחת ותקוות שכבו בלעדיה

באפי ריחות של זמן
ולצעוד אני לא מוכן
בעורקי כמו יין ישן
אותי היא לוגמת מכאן

בפי תפילה ואיך אוכל לומר?
את מחית מחיי את כל המר
את הפחת בליבי טעם געגוע
בלעדיך הייתי אדם לא ידוע

את הזיכרון נתת ללטף את פניי
במדבר יבש היית מקור לילותיי

ועכשיו, אני כולי צועק מאוהב
כמו הרוח אלייך אני נשאב

ואת חולפת, בנפשי צולפת
בדמעותיי נשטפת, לאן הלכת?
פצע העבר לא נגמר
הכל שום דבר, כשלא חזרת

ים מחשבות בלי סוף תקוות
את דוהרת בחלומי, ונשאב לעצמי
אל זמן אפל, חיי ערפל
וצועק וזועק לאן את הלכת?

אם ברחת הרי זה הסוף
בפני מי את נפשי אחשוף?
כל רגע בלעדייך אין לי נשימה
את כל חיי מעל פני האדמה

בלבי שנאה ואיך אוכל לאהוב?
החיים קצרים, אני יודע
אך הראש מלא טינה ומבלי לחשוב
בסבך החיים אני שוקע