כששני בנים נפטרים במכה אחת
הדמעות יורדות כל הזמן
לא יודעת מתי אלוהים ישלח סימן
כל הזמן אני מסתכלת על השעון
ובודקת אם אני חולמת.
אני שוכבת על המיטה
עם עיניים עצומות,
הידיים שלי רועדות,
והשפתיים רוטטות , כמהות לדעת מהי האמת.
מתי אדע את האמת?
מתי אפסיק לבכות על שני בניי שהלכו מזמן?
זה קשה לחיות
בזמן שהאמת אותך כמעט מטביעה
בים של אכזבה
לא מבינה
מה אני עושה כאן עדיין לבד.
שואלת ומאמינה
שהגיע הזמן שלי גם ללכת
אבל אני נחלשת
עם העובדה
שאני כאן עוד אבודה
מחכה לתשועה, לנס קטן שיעזור.
אולי הבן שלי עוד עתיד לחזור,
לא אפסיק להאמין
שיום אחד
הם יחזרו.
אל תוריד עדיין את הכוכבים
כדי שאראה את השמיים והלילה עוד עתיד להמשיך
ועוד רגע מסך חיי יחשיך
ותגיע כבר סופה של ההצגה.
תגובות (0)