כשטיפות ראשונות של גשם – אביטל סיאני

מרגישה ריקה מבפנים,
אף אחד כבר לא מחייך והשמחה שהייתה כבר נעלמה מזמן,
איך לא ראיתי את זה מגיע,
הייתי כל כך מאושרת ומאוהבת,
עכשיו כל מה שאני מרגישה מאוכזבת.

אומרים שלאהבה יש אלף פרצופים,
ביני לבינך מפרידים אלפי קילומטרים,
איך היינו כמו שני זרים ,
אחד עם השני כבר לא מדברים.
כשטיפות ראשונות של גשם
יורדות
מודיעות שהזמן שלנו קצר
והגיעה העת להיפרד.
אני עוד לא מאמינה,
איך להגיד לכולם שאין חתונה,
כי אתה מתחרט ועוזב פתאום..
רוצה לבכות
אך לא מצליחה,
איך למצוא את השמחה בתוך הנפש
כשהאור איננו , ואין אף אחד איתי.