כשהנערים יורים

כמו שנשארתי שם, לבד
סלעים מדבר ושמש
כשהד רחוק מחזיר פיצוץ ברעם

זוחל בין סוללות עפר
פה ושם איזו גופה שמוטה,
עוד מספר שלא יוכל לצחוק אף פעם.

כמו היום, כלכך לבד
כל הפלוגה כבר נעלמה
ורק אני נשארתי מאחור.
כושל רועד הוזה מועד נופל לאדמה
למטה שם בוער, חצי נגמ"ש שחור.

ואני כלכך כועס
שונא, שואל על מה ולמה
הנערים יורים, הורגים –
מתים, כל יום עוד כמה
וכל החבר'ה שאיתי היו שרים סביב מדורה
שרים עכשיו שם בגן עדן,
כמה טיפש העולם הזה,
ורע.

טרטור מסוק
פיצוץ רחוק
נשמות עולות בתוך עשן
למטה טנק מלא שישה לוהט בוער הפך כבשן.

ברק ואש, ודם גועש
נשבעתי לעצמי
מתי ואיך, יבא היום
לנקום בו את דמי.