כשהלב נדם

לקול דפיקה גורלי של דלת
הלב נדם
הדממה התלויה באוויר
רועשת גועשת כסופה
מחליפה את קולות הצחוק והשמחה
לא נותנת לשכוח את חיוכך
את העיניים הבורקות מתקווה
את המקום החסר בשולחן
את החיבוק החם.
יש דברים שאי אפשר לשכוח
והדמעות ניגרות, עיניי קהות,
רק מלמול חרישי של תפילה נישא ברוח
מלטף ברכות את טיפות הטל הקטנות
העוטפות את מקום זיכרונך.
זעקתי פילחה את השמיים,
איך אמשיך מכאן קראתי
ואתה אינך.
שוב אליי, מלאך שלי,
חזור אליי ואל תשאיר אותי לבד.