כרית שיש תפוחה
חרוט עליי שם באותיות דפוס חומות,
אני כרית לבנה ותפוחה עשויה שיש בז'.
פעמיים בשנה אני פוגש בהם.
באנשים המשתנים,
הם משתנים
תמיד.
אני לא,
אני רואה תינוק הופך לילד,
ילד הופך לנער,
נער הופך לגבר,
וגבר שהופך לצל.
חרוט עליי שם,
אותיות הדפוס החומות שלי מתכסות שכבה של אבק,
מדי פעם אישה באה לנקות אותי מעבירה מטלית רכה על האבן הקרה שלי ומזילה דמעה חמימה.
אני לא משתנה,
אני כרית תפוחה עם שם שחרוט עליי,
אותיות הדפוס החומות שלי ישארו לנצח,
קרות,
יתומות.
אני רק כרית שיש תפוחה אבל בשבילם אני יותר,
הם ישתנו,
אבל ימשיכו לבקר אותי.
פעמיים בשנה,תמיד.
תגובות (5)
אהבתי מאוד :)
לדעתי יש בזה משהו מאוד עמוק…
אשמח אם תיכנס/י לדף הפרופיל שלי ותכיר/י קצת את כתיבתי.
♥Antonio♥
שמחה שאהבת, אשתדל להסתכל ;)
אוי, זה עצוב באמת…
באיזשהו שלב, ככל שיעברו השנים, כבר יפסיקו לבקר את אותה ה"כרית התפוחה", לפחות לפי דעתי… וזה ממש עצוב! עצוב לי לחשוב על זה שעוד 200 שנה לא ידעו בכלל שפעם היינו קיימים…
*סליחה שאני לוקחת את זה קצת רחוק מדי, פשוט באסה לחשוב על זה שאנשים באים והולכים בזמן שהן נשארות לנצח*
השם מאוד סיקרן אותי אם להיות כנה, ובאמת, מההתחלה היה מאוד ברור למה הכוונה. מעניין אותי לדעת למה בחרת בשם הזה דווקא.
הכתיבה שלך הייתה טובה. הייתי משנה את סדר השורות קצת ויורדת עוד שורות במקומך, משהו במבנה של שני הבתים האחרונים לא הכי הסתדר לי…
אממ, זהו :)
זה בדיוק מה שהתכוונתי פה, את בכלל לא לוקחת את זה רחוק מדי.
לא ישארו מאחתנו עדויות חוץ מהשמות שיהיו חרוטים לנו על המצבה.
בחרתי בשם הזה כי כתבתי את זה מהחוויה האישית שלי,לצערי, מי שביקר פעם בבית עלמין צבאי יודע שהראש של המצבה היא בעצם מעין כרית שיש כזאתXD אז רציתי לכתוב על זה, אז בגדול השיר מדבר על אובדן במקרה שלי -של חייל.
אבל אני ממש שמחה שהקדשת לזה תשומת לב ותודה על הארה,אני אנסה לסדר את זה.
וואו, זה ממש נוטף רגש!
אהבתי מאוד