כלום לא מסתדר .

מסתכלת במראה , העיניים יבשות . 
מנסה לחייך חיוך נטול רגשות .
מוחה עד דמעה מהדמעות שזולגות . 

מנסה לשקר , אולי פחות להישבר , פעם חשבתי שחיוך הכל יסדר. 
טעיתי .

כשהדרך מהפגיעה היא אל חזור , שאני מבינה שיש דברים שהלב תמיד יזכור , מחפשת משהו לשבור , לפרק קצת כעס .

הוא לא משקר , ככה תמיד הוא אומר. 
אז כשאמרת לי שאני הורסת את הבית , שאתה שונא אותי . גם לא שיקרת. 
אתה הרי תמיד אומר רק את האמת , ככה אתה אמרת . 

מילים שאמרת , לי בלב נחרטו עמוק . 
משפילה מבט , לא יכולה יותר לצחוק . 
הייתי רוצה את הזיכרון ממני למחוק . 
ולחזק אותו אצלך . שהתחושה של הסבל תהיה איתך . 

אתה יכול לשכוח מילים שאמרת ? גם אם הם היו כאלה נוראיות ? 
נראלי שאתה סתם מחפש הצדקות . 

וביני לבין עצמי , מקווה שאת זה אף אחד לא יקרא . אבל כן , אני ש-ו-נ-א-ת אותך. 
כל החיים אני יצטרך לסבול איתך ? כנראה שכן . כמה בחירות שגויות של אמא שלי . כמה בחירות שגויות , שיכולות להרוס את החיים שלי . 
אמא ? הלוואי שתקראי את זה . תביני מה עובר עליי . את הסבל שלי. רק הלוואי.