כלוב החיים

הנה עוד אדם,
נכנס אל העולם.
נכנס לו אל הכלוב,
ושוהה בו כמו עלוב.

אדם אחד יצא,
זה נהיה פצצה.
מתווספים ויוצאים בלי הפסקה,
יורדים ועולים ללא מטרה.

זה הורג אותי מבפנים.
מפוצץ את הנימים,
הורידים,
העורקים.

הלב מלא ברעם,
כי נגמר לו כל הטעם.
אולי אוסיף קמצוץ של זעם?

אבל זה עוד לא סגור.
תקווה יש בבירור.
צריך רק לחפש,
למצוא קצה חוט.

בתוכו נשחיל את התקווה,
ועוד כמה מילים בלי כוונה.

התקווה אותי עטפה בשלל קסמים.
בתוך הכלוב העלוב,
מטיפה לי בחיים.

היא שרויה במקום מאוד לא צפוי,
אי שם בפסגות המושלגות,
שבעיניים לא ניתן לראות,
ואף לא לחוות.
אי שם יש מטרות דחויות.

בכלוב של החיים ליפול אסור.
יהיה בסוף בסדר גמור.
בכלוב של החיים צריך ישר לקום,
להילחם בכבוד על..
כלום??