כלא צבעוני
הכל שחור ומעופל
הכל ורוד ומתחלף במהירות לסגלגל
עיניים ירוקות
טובעות במיץ צהוב
והוא אמר
והוא הבטיח
שאם אלגום יהיה יותר טוב.
לכודה בכלא צבעוני
איבדתי מזמן את מי שאני
את הצבע האחיד
הלבן, הטהור,
הנקי, הצחור.
ועכשיו אני במעמקי עולם אפור.
נטושה, בודדה,
נגמלת,
בעיקר מתוסכלת.
מנסה לצייר בעזרת מכחול דק חיים אחרים
להחדיר לתוכי, לעורר את כל הורידים.
את הדם, העורקים.
מבקשת לחוות צבעים אמיתיים
מנגינה רגועה, צריכה להחליש קצת את התופים.
מישהו טוב, שילטף לי בעדינות את הפנים
יגיד מילים חמות. טובות ונדיבות.
ירומם את רוחי,
יקים על רגלי,
ילמד אותי מחדש כיצד ללכת.
איך להבחין בין הטוב לרע.
הגיע הזמן לזכור.
להתנתק מכלא השכחה.
תגובות (0)