כי קשה כל-כך
כי קשה כל כך, שזה כבר מייאש.
זה צורב בגרון, שניחר מרוב זעקות.
קשה כל כך שזה צובט בלב.
הלב הזה שלא מבין איך אנשים,
מסוגלים להיות כל כך רעים.
והמחשבה שיש אנשים שקשה להם עוד יותר…
משום מה היא לא פוחתת מהכאב.
זוהי האנוכיות שמשפיעה, הרחמים העצמיים,
הקושי.. או שפשוט לי קשה יותר מכול?
לא פיזית, אלא נפשית, הכי קשה זה כשזה בלב.
ואף אחד גם כן לא מבין, אני בדד.
נבלעת במחשבות מדכאות, ועוד דמעה נושרת ועוד אחת..
לו יכולתי לקרוא לו בקול, בכל הכוח.
שיעמוד לצידי, ילטף וינחם.
אבל הוא לא פה, הוא הלך.
הוא שומר עליי מלמעלה, ככה אומרים.
אבל האם הוא באמת שומר שם?
כי אם כן, למה אני סובלת?
למה כל כך קשה?
למה לי כואב?
תגובות (11)
ואיייי איזה כתיבה יפה המילים מאוד יפות ומרגשות אני באמת הרגשתי את כול הכאב שיש בשיר הצלחת לרגש ואני מאוד אהבתי את הסיגנון כתיבה שלך תמשיכי כך תמיד אוהבת שרית =)
ואווו מהמם. איזה מרגש :)
עצוב :(
השיר מבוסס על סיפור אמיתי ?
אצלך זה לא אמיתי
אצלי זה כן…
כמו תמיד, אני עדיין אוהבת את הכתיבה שלך… 3>
שרית- תודה, אוהבת גם 3>
Liariel- תודה!!
סיפורונת- האמת שהסיפור דיי עליי, אבל כשאני ככה זה לעתים רחוקות מאוד.. אבל עכשיו אני בסדר גמור. תודה <:
נוני- באמת שאין לי איך להגיב לך.. אם את צריכה עזרה, תשוחחי עם חברה קרובה שמבינה אותך. קצת חבל שלא הגבת גם על הסיפור עצמו..
ספיר- יאי תודה! {:~
זה יכול להיות בבחירת העורכים.
אני פשןט אוהבת את הכתיבה שלך!
אורין =^.^=
לא הגבתי כי הייתי מהטלפון וקשה לי לכתוב תגובות ארוכות אז ככה:
זה מנסוך וכתוב בצורה מ-ע-ו-ל-ה!
זה ממש נכון, תמיד לדעת שיש מישהו שסובל יותר ממך זה מכל על הכאב
אבל זה עדיין לא ממש מכל כי…יש מישהו שעוד יותר סובל והוא אולי זקוק לעזרה.
זה תמיד נכון שאתה לבד, זאת פשוט התחושה באמת, שאף אחד לא מבין אז מרגישים לבד.
תודה רבה לך! ^^
אני אראה, אולי באמת אציע כמה סיפורים שלי לבחירת העורכים, במיוחד אם אחרים חושבים שמגיע לי. (:/
נוני, בדיוק ככה! ההרגשה הזו תמיד קשה.. וכשזה בסדר היומיומי זה נורא.. אני באמת מקווה שאת לא מרגישה כך לעתים קרובות! >:
ותודה רבה 3>
ונוני – אני בטוחה שזה יעבור בסוף