כואב לי
כואב לי כי אני רוצה לצעוק, אבל חסר לי קורבן.
אני רוצה לדעת, אבל מפחדת מהאמת שכבר כאן.
אני רוצה לאהוב, אך עם עצמי אני בקושי משלימה.
רוצה לספר להם, אבל בשביל מה?
כל כך רוצה לכתוב, אבל המוזה אליי אדישה וקרירה.
רוצה לחבק אותו, ולתת לו סטירה.
ולהישכח עכשיו מהעולם, אבל בסופו של דבר להשאיר חותם.
רוצה לעשות שינוי, אלמלא הכל כבר השתנה.
ורוצה להפסיק לאבד את עצמי, ולרצות להתאבד בעצמי.
ועכשיו אני רק רוצה שיפסיק לכאוב, כי נמאס לי על עצבות לכתוב.
תגובות (8)
ואוו מהמם!!
כתיבה יפה, קולעת וכואבת, אבל עם כל כך הרבה עדינות!
אהבתי מאוד(:
תודה רבה ;)
בס"ד מרגש מאד! אם זה קשור אליך, תרגישי הכי טוב ורגוע בעולם! וגם אם זה לא עליך וגם אם זה בכלל בן.. אהבתי יום טוב:)
כן זה עלי… וזה בא והולך אל תדאגי. שמחה שאהבת
קטע חזק.. מצבים כאלה אני אוהב להשוות לענן של גשם..צריך לתת לו לחלוף מעליך והחוכמה היא לא להירטב ממנו… את תצצ
החיים מעמידים לנו מבחנים שבסופם את תהיי חזקה יותר.. שמריכ
שמרי על עצמך
תודה… כרגע המטרייה שלי לא ממש נפתחת חח אבל אין לי נטיות אובדניות. בכל מקרה שמחה שאהבת