כבר לא שם

כבר שנים זה לא שם.
כבר שנים הקול המתוק הזה נדם.
ואנחנו ממשיכים לחפש רוצים להאמין שנישאר.
בסופו של דבר אנחנו מפחדים מהמחר.

ואני מסתכלת אל היום הזה ומבינה שהוא גלגל.
כי מה שקרה היום גם יקרה מחר.
ועדיין רוצים להאמין שמשהו נישאר.
אבל הכול אותו דבר.

ואולי זו רק אותה תיקווה.
שהכול היה בסדר,שלא נוראה.
אבל זה פשוט אותו חוסר אמונה.
אותה רצון לחוסר הבנה.

אנחנו מחכים לניסים.
לדרך פלאים.
אבל אלו רק החיפושים אחר התירוצים.
כי אנחנו לא מספיק חזקים.

אני לא רוצה להיות סתם.
לא רוצה להיות אותה רוח חלשה.
לא רוצה להיות אותו דמות קטנה ואפורה.
אני עוזבת,סליחה.