כאב…

היא שם עומדת,
יפה אך חסרת יכולת.
עיניה, ירוקות כמו גבעול,
אך שחורות כמו השאול.

ליבה שבור.
גופה מנופץ.
נשמתה קרועה,
כמו איבר מרוצץ.

שיערה כמפל זהוב,
מסתיר את פניה מכל מכאוב.
היא נראית כמו מלכה,
אך מעטפת כאב אותה מכסה.

עיניה ריקות.
שיערה חסר צבע.
פיה פעור בצרחה אילמת.

אתה עומד שם ובה מביט,
כל כך רצית את כאבה להשקיט.
והיא בך מביטה,
אך אותך לא רואה.

נסה לגעת,ללטף.
כי אם לא, ממך היא תיחטף.

היא אדישה ואינה מרגישה,
כי אין לה לב וגם לא נשמה.
הם נלקחו ממנה באכזריות,
בידי האחד שבו בטחה.
אך,לרוע מזלה,
היא רק בבוטות נפלה לאפלה…