כאב של שתיקה

היא שותקת,
את הרגשות לא חושפת,
את ליבה הקטן היא מעמיסה,
בתחושות ורגשות כבדים לגופה.
היא לובשת את החיוך, ושוב עובדת על כולם שהיא בסדר,
הם מאמנים,
מסתכלים על חיוכה ונופלים בבדיחה,
הם לא מרימים את מבטם לראות את עיניה השבורות,
הם לא מבינים שמשהו מציק לה,
הם שואלים לשלומה,
ושוב נופלים במילה,
היא שוב חוזרת ואומרת 'אני בסדר' בזמן שהלב אומר אחרת.
היא לא מאשימה אף אחד,
היא זאת שבחרה בשתיקה,
היא זאת שבלילות בכתה,
שהיא לא מספיק טובה,
על שתיקה היא שומרת,
ממש ילדה לתפארת.
את ליבה היא נועלת בכספת,
ואת רגשותיה לא חולקת,
זה לא בסדר,
היא קטנה מדי בשביל הכובד הזה,
זזה לא פייר,
שמישהו יתעקש שאליו היא תדבר,
בסוף היא תתפוצץ,
ואת התחושות תחסל,
שמישהו יגיד לה לספר,
בסוף היא תתאבד,
היא יודעת שזה לא בסדר,
אבל את הרגשות היא לא חושפת,
היא מרגישה את ההרגשה,
זהו כאב של שתיקה.