יש רק דממה

הבית ריק,
הקירות דוממים,
אין צעקות אין שבירות,
אין בכי ודמעות,
יש רק דממה

שקט, יותר מידי שקט
חסר מנגינות באוויר
חסרות המילים הקטנות
שתמיד יוצאות לנו מבלי שאפילו נשים לב

הפחד, הוא מחבק אותי חזק
מרחיק אותי
הרחק הרחק מהחופש
מהעולם

אני כבר התרגלתי
לחיות עם הפחד המצמרר
לחיות עם השקט בחיי
אני כבר הפנמתי
שאור בקצה המנהרה לא אראה בקרוב
שאת המאסר עולם הזה
לא אצליח לשרוד ..

הגוף רועד
הקור נכנס מהחלון
מצליח לעבור בחורים הקטנים
ולצמרר את גופי

השמש , גם היא מפחדת
מתחבאת לה בין ענני שמיים
מגנה על עצמה

הקירות מתקרבים
הם סוגרים אותי יותר
בכל רגע

פתאום , יש קול של שבירה ברקע
אני צורחת בשקט מתוך בהלה
בולעת עוד רוק
מכסה את עיני ..
ואז שאני פותחת אותם
אני רואה מולי…