יקה

החום עולה ונשאר לי לנגב את הזיעה.
משחק אותה עכבר הכפר, קוטף את הפירות מין העץ לסלסלה.
חבשתי כובע טמבל, רגליי עם סנדלי שורש האם זו הדרך לשחרור הנפש?
מהחיים מול המחשב מנסה לחיות לי את חלום העלייה.
אבל החלום הוגשם וכבר יש מדינה, רק החשק לחיים יותר פשוטים מטרטר את הנשמה.
בשעת ערב, מספיקה גיטרה לתת שמחה.
נוף נטול בניינים נותן לכולם את השלווה.
חש את הבחורה שאיתי שלא טרחה לשים
חזיה ואני שם לב לצורתה מתחת לחולצת הקורס הצבאי הישנה.
מנסה היא להיות גברית וזה מה שהופך אותה ליותר יפה.
והנה אני שוב בין בניינים רץ בחיים למטרה הבאה.
כותב לי על אותו מסך שליווה אותי מלידה
על חיים בקיבוץ ועל ימי שלווה.
ובאירוניה הנה אני חזרתי בודד לבועה.