ילדי המאה

לאנה היה יום ארוך,
היא מגלגלת לה סיגריה
היא לא תגלה לך מה קרה.
כן היא חוזרת לחדר שלה,
הדברים מבולגנים, החתכים מאדימים.
היא תגש אז לשידה
ואבא אף פעם לא ידע,
על הסכין אותו גנבה.

כל הדמעות נפלו, נופלות.
היא כבר בזבזה אותם עלייך
ולעולם לא תדע.
כל הצרחות יצאו, יוצאות.
את הכאב היא מרגישה אבל לא כמו שאתה.

לאנה היה יום ארוך,
כן היא יושבת בכיתה ומסתכלת מסביבה.
המילים כל כך חדות בשבילה,
כואבות הן יותר מהסכין שנעצה.

היא נופלת לרצפה ואתה רץ בשבילה,
כדאי שתברח לצד השני,
כי הוא באה בשבילך,
כן היא באה בשבילך.

כל הדמעות נפלו נופלות,
כמו שאתם הפלת אותה.
כל הצרחות, יצאו, יוצאות,
כמו כל הפעמים אשר צעקתם עליה,
כל ההעלבות, זולגות, זולגות.
כמו הדם הסמיך שיצא מידיה, ועכשיו יצא גם ממך.

לאנה היה יום ארוך,
היא יושבת בספה ומחכה רק לך.
הסכין בידה והסיגריה בפיה.
ועכשיו היא מוכנה,
כן עכשיו היא מוכנה.