ייאוש, אשמה, אבדן.

עיניים מתחננות,
לב מתאבן,
שיר אבל בראשי מתנגן,
שיר עצוב,
שיר קר,
אקורד צורם ולא מוכר.
עולה במינור
ולא במג´ור,
כי אין אחד שלי יעזור
טובעת באומללות מכריעה
הישועה אליי לא מגיעה
הגוף כואב
אבל הלב צורב
הילת חיי מתחילה להבהב
הדבר הכי כבד שתוכל לתאר-
האשמה מכבידה עשרות מונים יותר.
לעולם אשקע באפלה התמידית,
של הבושה והסבל המצמית
יושבת לי לבד,
מתחת לעץ האשליות
יושבת וחושבת, מלאה בתהיות
תהיות על חלומות,
שלא יתגשמו,
תהיות על החיים שתכף ייעלמו
בדיוק כמו חיי שנמחקים אט אט
בחושך המוחלט