יותר ויותר בודד לי

באת מתוך הרפש
מתוך הגועל צצת
על שכמוך לא ידעתי מאמש
ואת עליי לא ידעת

נקייה היית
חריפה ובעלת כושר שפה
בגועל סביבך אף לא בהית
היית טהורה ויפה

קראתי אותך כמו ספר פתוח
ואת קראת אותי גם
התפלאתי אני כשחשבתי
מה שיצרת הוא מושלם

ואז התחברנו
שעות שדיברנו
על אה ועל דה
ועל משמעות העולם

ויום אחד פשוט את הדלת סגרת
כאילו לא היה דבר
את ליבי שברת
הכל ביננו באחת חדל – נגמר
ואני נותר בוכה עצוב ומר