ידעתי ילד
ידעתי ילד שאהב לשחק,
מחבואים ותופסת, קולו שוב צוחק.
ידעתי שנים, לאהוב ולתת,
לא רציתי לדעת עוד דם שותת.
הילד ידע שלשחק זה מותר,
אך בכל זאת אמרו לו "די והותר!"
ידעתי שאז חשב שאסור
ובכל זאת תהה מדוע הוא בבית אסור.
ידעתי ילד ולא ידעתי את עולמו,
בעולמי, כך ידעתי, אני עם עמו ועמו.
ילד, בוא נשחק מחבואים ותופסת,
התחבא וברח, היה דומם ונצח נשמתם המיוחסת.
ידעתי, ילד, כי היית אתה זה שאהב לשחק.
תגובות (4)
יפה!!
תודה לך.
השיר טוב ויש כאן בסיס מעולה, רק תרשי לי לבקר מעט… העניין הוא שניראה כי ניסית לחרוז, אך המילים לא בדיוק מתחרזות כאשר אני מקריאה אותן בקול בראשי.
חוץ מזה, לו היית מאריכה טיפה, אולי מוסיפה איזה בית או שניים, זה היה אפילו יכול להיות מסתורי יותר, מאשר פשוט לא מובן.
הבנתי. גם אני חושבת שלפעמים אני מחפשת חרוז ובסופו של עניין הוא לא ממש מתאים במכלול של השיר ובמשקל.
לגבי האורך, אשקול את הרעיון.
תודה רבה רבה על הביקורת! המשיכי לבקר, זה תמיד עוזר.