חתכים
הם היו שם, החתכים.
הוא אמר לי,
את האחת שלי, אחת מבין החוחים,
אבל לא. לא הייתי שייכת לו, ולא להם,
שניהם, גרמו ללבי להזדהם.
הוא אמר לי, הנה את מלכתי
אך זה לא עזר לטעמו של דמי. מתכתי,
ליבי כבר מזוהם,
אך הוא כאוב, והוא ישאר נדהם
עד סוף ימיו.
אני לא צריכה את רחמיו.
הוא היה שם, חיכה לי בפינה,
הוא רצה שנפליג בספינה.
הוא הביא לי וורד ורוד,
כמו היסוד.
ורוד.
תגובות (3)
זה מצמרר בצורה טובה
וואו זה כל כך עצוב!
אני לא מסוגלת לחשוב אפילו על דברים שאנשים עושים בגלל אנשים אחרים.
זה נוראי פשוט.
השיר טוב(:
וואו פשוט וואו…כתיבה מושלמת:)ריתק וצמרר