שיר למלאך.

חשבתי- אולי ישתנה כאן דבר מה,
אולי הכול יתחלף.
הסתיו, האביב, החורף- שרב,
יגיעו בסדר אחר.
הילד שאין בעיניו כול שמחה,
יתחיל לשיר קצת שירים.
ואותה הילדה שחיבקה ת'פרחים-
תפסיק להסמיק ותפנים.

כי כול מחשבה, היא אחת משלה.
ואין אחרות, אין עוד דומות.
כול אחת שפתאום כך צצה,
תראה לנו את הבאות.
חשבתי שאולי אצליח לדעת,
לגעת בשער נשגב,
אבל הרוח, המים, השמש-
מנעו זאת ממני עכשיו.

חשבתי- שתבוא פתאום גאולה,
תתחיל להצמיח כנפיים- קרניים,
עיינים,אוזניים ואף-
ותפסיק לפסוח עליו.
אותו התינוק שבכה- לבננה,
ישן לו בעאריסה,
ואותה הילדה,עם הפרחים-
מפסיקה להסמיק, מפנימה.

כי כול מחשבה, היא אחת משלה.
ואין אחרות, אין עוד דומות.
כול אחת שפתאום כך צצה,
תראה לנו את הבאות.
חשבתי שאולי אצליח לדעת,
לגעת בשער נשגב,
אבל הרוח, המים, השמש-
מנעו זאת ממני עכשיו.

אולי, אולי לא צריך לצרוח.
אולי, לא הכול הוא כול חייכני.
אבל, תמיד יש את ה"באמצע"
שגורמת לכולם-
להפסיק!

כי כול מחשבה, היא אחת משלה.
ואין אחרות, אין עוד דומות.
כול אחת שפתאום כך צצה,
תראה לנו את הבאות.

כי כול מחשבה, היא אחת משלה.
ואין אחרות, אין עוד דומות.
כול אחת שפתאום כך צצה,
תראה לנו את הבאות.
חשבתי שאולי אצליח לדעת,
לגעת בשער נשגב,
אבל הרוח, המים, השמש-
מנעו זאת ממני עכשיו.

חשבתי שאולי אצליח לדעת,
לגעת בשער נשגב,
אבל הרוח, המים, השמש-
מנעו זאת ממני עכשיו.