חסר שם, וחסר מילים.
והתחושה הזו, שוב חוזרת.
תחושה שניסיתי להדחיק.
המילים שוב מצלילות מחשבה,
אך הלב לא מקשיב לשמועה.
והניצוץ הזה, מופיע בשנית.
איני יודעת מה או למה.
מעולם לא רציתי לחזור חזרה,
ומי היה מאמין, שזה כבר קרה?
זה היה משונה, לראות זאת.
האם להיות היא זה גורלי?
אותה ילדה ישנה, אשאיר בעבר,
אך את לבי הפועם כבר מזמן קבר.
ואיני יודעת מה זה להרגיש,
אותה תחושה מרירה חוזרת.
ושוב שואלת,
האם זה ייעודי,
להישאר אותה ילדה אשר את עצמה
שוברת?
תגובות (3)
כתיבה מדהימה,
ושיר מקסים.
ואוו. יפהפייה ומקסים. אהבתי מאוד
יפה, אהבתי.