חיים פשוטים (הסיפור המאתיים שלי)

העולם מוזר
צללים קודרים
לפרוש כנפיים
ולעוף למרומים

ענן לבן
צמרירי ורך
אם יכולתי לחיות אליו
מחיי לברוח

הכל שטחי
מסובך ואנוכי
שום דבר לא טהור
גם לא אני

אדם לאדם זאב
זאב לזאב אדם
כולנו מרמים
שקרים אדומים כדם

אם רק יכולתי
לחיות במרומים
מהכל לברוח
לחיות חיים טהורים

אושר וכוח
הם אינם מושגים
רודפים אחרי חלומות
שכל הזמן מתרחקים

אף אחד לא עוצר
לא עלה בדעתו
להסתכל מסביבו
לשמוח במה שיש לו

החיים מוזרים
לא מובנים
ואולי אני מוזרה
וזהו סדר הדברים

רומסים וגונבים
רק עוד רוצים
לעולם לא משיגים
לעולם לא מאושרים

העולם מוזר
צללים קודרים
לפרוש כנפיים
ולעוף למרומים

אני מסתכלת בפשטות
דבר אחד מובן
אין טעם בחיים
הכל כבר מובן

אין חידושים
אין תגליות
אין אנשים מאושרים
אבל יש אשליות

קל לשכוח
להיבלע בקהות החושים
לצחוק צחוק מזויף
וחיוכים מזויפים

אומרים לי לא לחשוב על זה
אין עצות אחרות
כי העולם במצב עגום
ממנו אין יציאות

כל דבר מסבבינו
צועק להשתנות
אבל אנחנו טיפשים
עסוקים במשאלות

העולם מוזר
צללים קודרים
לפרוש כנפיים
ולעוף למרומים

אין בררה אחרת
אן כאן בחירות
דמוקרטיה מזויפת
כולן משקרות

אם רק יכולתי
לברוח לעולם לא נודע
שם שום דבר אינו קבוע
ולצאת להרפתקה