חיות רעות

למות בגלל כולם,
חבל דק מביט עליי,
מסמן לי,
שאני עוד חיי.

קשקושים כבר ביומן,
כל הזמן,כאב ודם,
כל החרא שאני קיים,
מזכירים לי,שאני עוד חי.

רחמים,אני לא מבקש,
מבטים,אני קולט,
כשאני מספיק חזק,
אני צועק,
מי אני בכלל?
למה אני קיים?
למה אני צריך את כל
הזבל הזה,שנקרא עולם,
ושוב פעם,
שואל את עצמי,
למה אני חי?
בוא נמות ודי..

נגמרו כבר הדמעות,
את המכתב הזה,
כותב לכם,
אנשים רעים,
חסרי כבוד.

לעולם הזה אני לא שייך,
אתם אמרתם,
אני מוכיח,
אבל דבר אחד אני יודע,
שאתם לא,
אני בנאדם,
אני חיי,
והמשיך לחיות,
ואתם..אתם סתם,
חיות רעות.