חדר ריק

אני עומד בשקט בחדרי הריק,
הבדידות שסוחפת, מגיעה הרחק.
לבדי, נמצא וגם אבוד.
נושם בשקט, כל כך גלמוד.
הדממה שמהדהדת בין כל הקירות,
לחישה רמה, ללא תשובה.
זעקה, בלתי נראית.
המסיכה היא כל המשתנה.
התווים כתובים על הקלידים,
שירים, מילים שחרוטות לעולמים.
לב מצולק, בוער בפינה,
לוגם בשקט מאותה מנה.
החיוך, זכור רק מהמבט,
החלום קרוע, בין הספרים על המדף,
נשימה קצובה, איטית,
סכין יפה, דמעה אמיתית.