חברה מקולקלת
לאף אחד כבר לא אכפת
לאף אחד חוץ מאשר לילד האחד
הילד האחד שקורא לשינוי
זה שיביא לתום העינוי
דואב הראש, עייף כבר הגוף
כולם כבר הספיקו לשכח מה באמת חשוב
משתלט הטירוף, בוערת כאש הקנאה
וגודלת, מתעצמת לה השנאה.
ערכים מהם? והרגשות שבפנים?
ההרגשה היא ממש כאילו יורקים לך בפנים
אבדה התקווה, אבדה היא לעד
כך נשארנו בסוף, נשארנו לבד.
כל אחד לעצמו במלחמה המתמשכת
ובשביל הכאב ממשיכים הם ללכת
אף לא טיפת כח אחת לאדם נשארה
אך קל זה לנוע בכיוון הזרימה
לאף אחד כבר לא אכפת
לאף אחד חוץ מאשר לילד האחד
הילד האחד שניסה לעצור את כולם
אך תוך כדי קרס עליו כל העולם.
הם עשו לו זאת בלי רחמים
לא מתחרטים הם,
מצפוניהם נשארו שקטים
לילד שיכל לשנות את הכל
לילד שתיקון החברה היה חשוב לו מכל
לילד שבתוכו היה קיים עולם ומלואו
לילד שכבר איננו,
לילד שנלחם בליבו.
תגובות (3)
שיר מרגש ועצוב…אהבתי את הסמר..חבל שאין משהו שישנה את זה..
*מסר
תודה רבה :) וצודקת