חבל דק
לבי נזרק אל עבר שיח קוצים,
נשמתי נורתה ביריות המציאות,
גופי מלא בחתכים של סכיני המילים,
ואני צועדת מדממת על חבל דק שאם אפול ממנו זה יהיה סופי.
אני יודעת שאני צריכה להמשיך לצעוד ולהיות חזקה,
לא לוותר ולהמשיך בגיהינום שנקרא חיי,
אבל אני לא יודעת כמה זמן אוכל להחזיק את עצמי לא ליפול,
כמה זמן אוכל להמשיך לחיות כשאלף פצעים ממלאים את כל כולי.
אני מתחננת למלאכים שבשמיים שיעזרו לי,
שייקחו אותי איתם לשמיים ולא יתנו לי לחזור לפה לעולם,
אני מתחננת כשדמעות מכסות את פניי והייאוש מכרסם אותי,
אך תפילותיי לא נענות.
עוד יום שמשאיר חור חדש בתוך לבי,
בקושי דם נוזל ממנו יש הרבה מדי חורים,
וכל יום לבי כואב יותר,
וכל יום זעקתי נהיית חזקה יותר,
אך כולם מתעלמים ממני.
החבל מחל להתנדנד ואני רועדת,
כבר לא יודעת עם פחד או מהתרגשות,
אבל מה זה כבר חשוב העיקר שאפול סוף סוף
תגובות (6)
איזה שיר עצוב :(
אני לא ממש יודעת מה להגיד עליו כי אני לא יודעת כמה אישי הוא…
אבל דבר אחד, התיאורים שלך ממש מוחשיים ומרגשים:)
שיר עוצמתי ועצוב… אולי במקום לחפש את המלאכים בשמיים, צריך לחפש מלאכים כאן בעולמנו? מישהו שיעזור ויגיד מילה טובה, בטוח יש.
מסכימה עם חייכנית- תאורים מדהימים ומוחשיים למדי. את כותבת מדהים רק חבל לי שהשירים מתארים כאב כל כך גדול.
תודה חייכנית וקטיה. קטיה, אני באמת צריכה למצוא מלאכים יותר אבל זה לא דבר כה קל.
אם את צריכה עזרה, או סתם רוצה לדבר, את מוזמנת לפנות אלי.
(וזה קייטי, אבל את לא הראשונה שמתבלבלת :)
כל שיר שלך מרגש אותי, ובמיוחד השיר הזה, מרגש עד כדי כאב.
כך כך עצוב שזאת הרגשתך…
מפחדת ליפול מהחבל דק אך מצד שני רוצה ליפול ממנו.
כתבת את זה יפה מאוד בתוספת תיאורים שמחזקים את הרגש שיוצא ממנו.
האם ככה את מרגישה באמת?
אם את צריכה לדבר על זה, אני פה אם את רוצה :)
תודה חולמנית ^_^ אני גם מאוד אוהבת את כתיבתך