זרעי תקווה
עוזבים ולא חוזרים
לוקחים אייתם משאלה
משאלת לב של ילדה כו תמימה
מלאת תקווה טהורה
אך כאשר הם עוזבים
לאט מרחפים…
עם הרוח אט אט
מרקדים על כול משב…
מאושרים על התקווה שהמשאלה הפריחה בהם
הרוח נפסקת
והם צונחים מטה מטה
לתהומות אפלים
לאדמה שבועלת את כוחותיהם
וגונבת את נפשם
ויחד את המשאלה
מלאת התקווה הטהורה
אצור של תמימות שאין להחליפה
הגורל נחתם והמשאלה?
לא נועדה להתגשם מעולם
אך הילדה לא מבינה
שם היא מחקה שמחה שמחה
מחקה לעד
לנצח וזהו אין חנינה עונש נורא
תגובות (5)
המסר שהבנתי הוא שהילדה בעצם מביאה משאלה אך בדרך היא נוסקת ונאבדת והילדה בעצם מחכה שהמשאלה שלה תתגשם, למרות שהיא אבדה, (בערך)
השיר דווקא ממש יפה ואהבתי את הרעיון (:
**כה
סליחה יש לי משהו עם שגיאות כתיב.. -,-
אני הבנתי כמעט מה שספיר הבינה; הילדה מביאה משאלה, ושהיא מבקשת אותה היא פשוט אומרת את זה בלב וכשהבקשה מתעוופת באוויר ונעלמת, הילדה ממשיכה לקוות שהמשאלה תתגשם.
דומה למה שספיר אמרה.. ^^
זה היה ממש יפה, והמילים הרהוטות נתנו אווירה יפה ומקסימה כזאת, שכיף לקרוא.
אהבתי! ♥
שיר יפה,אני לא מבין מה חרא
אופפ ידעתי שלא יבינו ….
הרעיון שלכן היה ממש יפה אבל אני התכוונתי להציג שהגורל נטש את הילדה אבל למרות שמבפנים היא רקובה היא משאירה חיוך למרות שכולם נטשו אותה…
הילדה לא איבדה תווקה שיחקו בה זה כל הסיפור…
וסליחה על השגיאת כתיב… :(
אה יויו צדקת !!!|