זכרונות אוגוסט

כוס קפה מחממת את ידיי
זכרונות אוגוסט עולים בעיניי
צעקות מימים קשים
בכי בלילות חמים
אנחות ייאוש וצעדים עייפים

כאב שמוסתר במילים קשות
אואיזם שמסתתר מאחורי צעקות
אפילו הזבובים הרגישו אשמים
על כך שהם בשקט בזמן שכולם גועשים

לעיתים הייתי מתעצבנת
כן, בפנים הייתי לוקחת צד
לא הייתי מסוגלת,
לספוג את העלבון שהופנה כלפי הורי
שהפגינה בכל צעד וצעד

כאב היה משהו בלתי נמנע בחודש אוגוסט
הום הוציא מאנשים צדדים נוראים
החופש גרם להם לאבד עשתונות
גרם להם לחשוב שהם מלכים

לאט לאט אני מתנתקת
שותה את הלגימה האחרונה
יודעת שאוגוסט אחד מאחורינו
אבל מה יקרה באוגוסט הבא?